המשפחה שלי (2): 的 儿 女 父 母 孩 谁 位
第十课
לומדים את מילת השייכות 的 (ומתי לא אומרים אותה), בן, בת, ילד והורים, שואלים "מי?" (谁), ומכירים את מילת המידה המנומסת 位.
- להשתמש ב-的 לשייכות: 我的, 你的, 他的, ולדעת שלקרובים אומרים בלעדיה
- לדבר על בן (儿子), בת (女儿), ילד (孩子) והורים (父母)
- לשאול "מי?" עם 谁: 他是谁？
- להכיר את 位, מילת המידה המנומסת לאנשים
כאן לומדים את הסימניות החדשות של השיעור. לוחצים על הרמקול כדי לשמוע כל סימנייה, ובסוף לוחצים על הכפתור הכחול כדי להמשיך.
אחת הסימניות השכיחות ביותר בסינית. מחברת בעלים ונשוא: 我的 = שלי. טון ניטרלי, קצרה וחלשה. הסימנייה נראית "לבן" (白) ועוד "כף" (勺) אבל המשמעות לא קשורה.
אדם קטן עם רגליים: ילד. נשמעת "אֶר" עם לשון מגולגלת. טון שני. בצפון סין מוסיפים אותה כסיומת קטנה: 玩儿.
ציור של אישה כורעת עם ידיים משולבות. ה-ü (ü) נשמעת כמו "יוּ" עם שפתיים עגולות: נִיוּ. טון שלישי.
יד שמחזיקה גרזן או מקל: האב כראש המשפחה. ה-f כמו פ. טון רביעי. בשפה רשמית: 父母 (הורים).
אישה (女) עם שתי נקודות: שדיים של אם מניקה. טון שלישי. 父母 = הורים.
ילד (子) בצד שמאל ו-亥 שנותנת צליל. טון שני, עולה. 孩子 = ילד.
"דיבור" (讠) בצד שמאל, כי שואלים. נשמעת שֵׁי (ובדיבור גם shuí). טון שני. מילת שאלה: לא מוסיפים 吗.
אדם (亻) ו-立 (לעמוד): מקום של אדם. טון רביעי. מילת המידה המנומסת: 三位 = שלושה (אנשים מכובדים).